<h1>תניא רבתי סימן ד'</h1>
<h2>דף ט:</h2>
וצריך לענות אמן אחר גאל ישראל. ואין כאן משום העונה אמן אחר ברכותיו. דכל סוף ברכות צריך לענות אחריהן אמן. שכל העונה אמן אחר סוף כל ברכותיו הרי זה משובח. ואין ראוי להפסיק בין גאולה לתפלה, כדי לסמוך גאולה לתפלה. ואמרו שלש תכיפות הן. תכף לסמיכה שחיטה. תכף לנטילת ידים ברכה. תכף לגאולה תפלה. ירושלמי בפרק קמא דברכות. אמר ר' יוסי כל הסומך גאולה לתפלה אין השטן מקטרג באותו היום. מצאתי בשם הגאונים ז"ל שמותר להפסיק לענות קדיש וברכו וקדושה. אבל אינו מפסיק על דבר אחר כלל.
<h2>דף יא:</h2>
צריך אדם לברך שתי ברכות קודם שיקרא את שמע כדתנן בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה. מאי מברך אמר רבי הושעיא יוצר אור ובורא חשך, כדי להזכיר מדת לילה ביום ומדת יום בלילה. מדת לילה ביום יוצר אור ובורא חושך, ומדת יום בלילה גולל אור מפני חושך וחושך מפני אור. ומה שצריך להזכיר מדת יום בלילה ומדת לילה ביום יש מפרשין שיוצר אחד יצר את כולם שלא יאמר אדם מי שברא זה לא ברא זה. וכל אחד ואחד מבני הכנסת חייבין לומר תפלה עם החזן בלחש ואפילו החתימה, שאין שליח ציבור מוציאן ידי חובתן. מה שאנו אומרים בברכה ראשונה שבקרית שמע כולם כאחד עונין. ואין אנו אומרים כולם כאחת. מצאתי בשם הגאונים כאחד כסנדלפון שנקרא אחד שנאמר (יחזקאל א) וארא אופן אחד בארץ. אמר רבי אלעזר מלאך אחד יש ועומד בארץ וראשו מגיע בין החיות במתניתא תנא סנדלפון שמו וגדול מחברו מהלך ת"ק שנה ועומד אחרי המרכבה וקושר כתרים לקונו. יחיד המתפלל בינו לבין עצמו לא יזכיר אופנים וחיות שהרי אינו רשאי לומר קדוש דקיימא לן אין יחיד אומר קדוש. וקיימא לן כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה. וכן מצאתי בשם רב עמרם גאון ז"ל. יחיד המתפלל אומר בא"י אמ"ה יוצר אור ובורא חשך עד לעושה אורים גדולים כי לעולם חסדו וחותם בא"י יוצר המאורות. ובשם רב נחשון גאון מצאתי שאומר ונותנים רשות זה לזה להקדיש לעושה אורים גדולים. ומצאתי בשם רב נטרונאי גאון, שאומר בשפה ברורה בנעימה ובקדושה כולם כאחד לאל ברוך נעימות יתנו. ומפי מורי הרב חביבי רבי יהודה בר בנימין הרופא ז"ל שמעתי שאמר ונותנין רשות זה לזה להקדיש לקדוש וברוך. לאל ברוך נעימות יתנו וכו'. וברכה שניה שלפני קרית שמע מאי היא. אמר רב יהודה אמר שמואל אהבה רבה ורבנן אמרי אהבת עולם. תניא נמי הכי אין אומר אהבה רבה אלא אהבת עולם. וכה"א (ירמיה לא) ואהבת עולם אהבתיך. ויש מקומות שנוהגין לומר אהבת עולם אהבתנו. ומנהגנו לומר אהבת עולם, וכן הדין, דהא תניא כוותייהו דרבנן דאמרי אהבת עולם.
<h2>דף יב.</h2>
ומצאתי לגאונים ז"ל. מאמת ויציב עד הדבר הזה. אגרת אחת היתה. לפי שכשיסדו מאה ברכות שלחו לגולה רצונכם לקבל מאה ברכות. שלחו להם אמת ויציב ונכון וקים וישר ונאמן ואהוב וחביב ונחמד ונעים וטוב ויפה הדבר הזה וכו', ט"ו ווי"ן זה אחר זה עולין לחשבון תשעים. ושני ההי"ן הרי מאה, כנגד מאה ברכות. וכן תחשוב מאמת עד אמת ועד בכלל תמצא מאה אותיות לא פחות ולא יותר. ובשם רבינו שלמה ז"ל מצאתי י"ח קיומים יש באמת ויציב שתקנום נשיאי ארץ ישראל ושלחום לאנשי יבנה בשעה שתקנו י"ח ברכות של תפלה. וגאוני רומי פירשו דאמת ויציב אקריאת שמע דקאמרינן קאי וטוב ויפה הדבר הזה שאמרת לקבל מלכותך. שירה חדשה שבחו גאולים ולא אמרו שיר חדש. מצאתי בשם החבר רבי בנימין בר' אברהם הרופא ז"ל. לפי ששירת הים נאמרה בלשון נקבה שנאמר (שמות טו) את השירה הזאת. ומצינו באגדה רבי ברכיה ור' חלבו בשם ר' שמואל בר' נחמני אומרים מה הנקבה הזאת נוטלת עישור מבית אביה כך נטלו ישראל ארץ שבעה עממין שהם עישור שבעים אומות שבעולם, ולפי שירשו כנקבה אמרו שירה כנקבה. אבל לעתיד לבא שהן יורשין כזכר שנאמר (יחזקאל מח) מפאת קדים וגו' יאמרו שיר בלשון זכר שנאמר (תהלים צו) שירו לה' שיר חדש. ד"א למה נאמרה שירה חדשה זו בלשון נקבה. מה נקבה ראויה ללדת אף גלות מצרים היתה אחריה גלות. אבל לעתיד לבוא כתוב שירו לה' שיר חדש בלשון זכר שלא יהא אחריה גלות כזכר הזה שאינו מוליד.
<h2>דף יג.</h2>
ואם היה קורא קרית שמע ופגע בו רבו או מי שגדול ממנו בחכמה. באמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד. וכל שכן שמשיב מפני היראה. אבל אינו שואל מפני הכבוד. בפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם. וראיתי כתוב בשם החבר רבי בנימין בר' אברהם הרופא ז"ל שמותר להפסיק בין הפרקים לענות קדיש או קדושה או ברכו. אם מפסיקים לכבוד בשר ודם קל וחומר שמפסיקין לכבודו של מקום. ואם שכח להניח תפילין או ציצית יכול להפסיק בין הפרקים ולהניחם כדי שלא יהא כמעיד עדות שקר בעצמו. ואלו הן בין הפרקים, בין ברכה ראשונה לשניה. בין שניה לשמע. בין שמע לוהיה אם שמוע. בין והיה אם שמוע לויאמר. בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק. מאי טעמא, משום דכתיב (ירמיה י) וה' אלהים אמת. לפיכך צריך החזן להמתין לצבור לגמור קרית שמע ואחר כך יאמר אני ה' אלהיכם אמת, אע"פ שאין ברכה אחרת למעלה הימנה שהרי הפסיק קרית שמע אע"פ כן אין מתחילין בה בברוך. וחשבינן לה ברכה הסמוכה לחברתה לאותה שלפני קרית שמע שהרי מחובר אמת ויציב לסופו, כמו שאמרו שצריך לסמוך ולומר אני ה' אלהיכם אמת הילכך כברכה אחת דמיא. כך מצאתי בשם רבינו שמואל.
<h2>דף יג:</h2>
הקורא את שמע צריך שיתחיל אל מלך נאמן. לפי מה שדרשו רז"ל בתנחומא פרשת שמע. אמר רבי מנא אל תהא קרית שמע קלה בעיניך שהרי רמ"ח תיבות יש בה כנגד רמ"ח איברים שבאדם, אמר הקב"ה אם שמרת רמ"ח תיבות שבקרית שמע וקראת אותם כתיקנן אני משמר רמ"ח איברים שבך. ואם תאמר הרי בשלשה פרשיות שבקרית שמע יש רל"ט תיבות. וכשאתה מוסיף עליהם ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד שהם שש תיבות הרי רמ"ה. ואנו אומרים רמ"ח. בתשובת הגאונים מצאתי שתירץ רב דניאל גאון ז"ל רמ"ה תיבות יש בקרית שמע הוסף עליהן אל מלך נאמן שהן שלש תיבות יעלו למנין רמ"ח כנגד רמ"ח איברים שבאדם. שמע ישראל. מתחיל בשי"ן ומסיים בדל"ת. מכאן רמז לקורא את שמע שנצול מן השד. וצריך להאריך בדל"ת שבאחד ובלבד שלא יחטוף בחי"ת וכמה תילתא בחי"ת ותרי (תולתי) תילתא בדל"ת. וצריך להאריך באחד כדי שתמליכהו עליך בשמים ובארץ. ובארבע רוחות העולם. יש אומרים ברמיזה. ויש אומרים במחשבה. אם היה מהלך בדרך והגיע זמן קרית שמע יעמוד ויקרא, ולא יקרא כשהוא מהלך בדרך כלל עד פסוק ראשון לכל הפחות. וכן מפורש בירושלמי. רבי הונא ור' אידי בר' יוסף בשם שמואל צריך לקבל עליו מלכות שמים מעומד. לא שאם היה יושב עומד. אלא אם היה מהלך עומד. ולמה מוסיפין ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בקרית שמע ואומרים אותו בלחש, דרש רבי שמעון בן פזי (בראשית מט) ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים. וכתיב (שם) ראובן בכורי אתה וגו'. ביקש יעקב אבינו לגלות לבניו את קץ הימים ונסתלקה הימנו שכינה. אמר שמא חס ושלום יש במטתי פסול כאברהם שיצא ממנו ישמעאל וכיצחק שיצא ממנו עשו. אמרו לו שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. כמו שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד. פתח הזקן ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. אמרי רבנן היכי נעביד נימריה לא אמרו משה אם לא נימריה אמרו יעקב התקינו שיהו אומרים אותו בלחישה. אמר רבי יצחק תנא דבי רבי אמי משל לבת מלך שהריחה ציקי קדירה אם תאמר יש לה גנאי. אם לא תאמר יש לה צער. התחילו עבדיה מביאין לה בחשאי. ובתנחומא פרשת ואתחנן. בשעה שעלה משה למרום שמע מלאכי השרת שהיו מקלסין בו להקב"ה והורידו לישראל. ולמה אין אומרין אותו בפרהסיא, פי' למה לא כתב אותו בתורה שיאמרו אותו בקול כמו שאר קרית שמע. משל לאחד שגנב קוזמין (ר"ל תכשיט) מתוך פלטין של מלך ונתן לאשתו ואמר לה אל תתקשטי בו בפרהסיא אלא בתוך ביתך. אבל ביום הכפורים שהם נקיים כמלאכים אומרים אותו בפרהסיא ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.
אם קרא קרית שמע ובא ומצאן כשהן קורין קורא פסוק ראשון לבדו. כך מצאתי כתוב בהלכות גדולות. וכן עמא דבר.
<h2>דף טז.</h2>
והטועה בקרית שמע באמצע הפרק חוזר לראש הפרק. אינו יודע באי זה פרק טעה חוזר לפרק ראשון. בין וכתבתם ראשון לוכתבתם שני אם פתח למען ירבו ימיכם גומר, ואם לא פתח למען ירבו חוזר לוכתבתם ראשון. וצריך להפסיק מעט בין היום ובין על לבבך. וליתן ריוח בין הדבקים כגון על לבבך בכל לבבך. ואבדתם מהרה. וכל הדומה להם. וצריך לדקדק ולומר וחרה אף, שאם לא כן משמע וחרף. וצריך להתיז למען תזכרו בז' של תזכרו. פירש רבינו האיי גאון ז"ל. תזכרו עולה בגימטריא תרי"ג כנגד תרי"ג מצות, נשאר הכ"ף שעולה למניין עשרים דל מניהו י"ח כנגד י"ח אזכרות שבקרית שמע, פשו להו שני כנגד שני פעמים אני ה' אלהיכם. ורבינו שלמה ז"ל פירש שצריך להתיז בז' של תזכרו שלא יהא כמו תשכרו דמשמע לשון שכר. ואנן תנן הוו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס. ואמר מר אשר אנכי מצוך היום היום לעשותם ולא היום לקבל שכרם.
<h2>דף כא:</h2>
אחד קדיש ואחד ברכו וכל דבר שבקדושה צריך שיהיו שם עשרה. תנן אין פורסין על שמע. ואין עוברין לפני התיבה. ואין נושאין כהנים כפיהם. ואין קורין בתורה. ואין מפטירין בנביא. ואין עושין מעמד ומושב. ואין אומרים ברכת אבלים ותנחומי אבלים. וברכת חתנים. ואין מזמנין על המזון בשם פחות מעשרה. וכן אין אומרים ברכו אלא בעשרה כדאיתא במס' סופרים.
ועשרה בני אדם שעומד אחד מהן חוץ לפתח בית הכנסת אין מצטרפין. ואם היה אחד מהן בתוך חלל הפתח דהיינו במקום שהדלת שוקף בו נידון כלפנים ומצטרפין. ואגף עצמו פירש מורי הרב חביבי רבי יהודה בר' בנימן הרופא ז"ל שהוא כבפנים לענין תפילה. דהא לענין שבת אמרינן פתח פתוח כלפנים בענין אסקופה (מפתן) משמשת שתי רשויות. וכל דבר שבקדושה שהתחילו בעשרה ויצאו מקצתן גומר. דאמרינן בירושלמי דמגילה מכיון דתנינן אין פורסין על שמע ליידה מילה תנינן אין עוברין לפני התיבה פחות מעשרה. לכן צריכה להא דתנינן אין פורסין על שמע פחות מעשרה. התחילו בעשרה ויצאו מקצתן גומרים. אין עוברין לפני התיבה פחות מעשרה. התחילו בעשרה ויצאו מקצתן גומרים. ואין קורין בתורה פחות מעשרה. התחילו בעשרה ויצאו מקצתן גומרים. ועל כולם הוא אומר (ישעיה א) ועוזבי ה' יכלו. לפיכך אם התחילו בעשרה ויצא אחד מהן גומרין כל אותה מצוה. וכן כתב רבינו נסים זצ"ל במגלת סתרים. משמע מלשון ירושלמי שאם התחילו ביוצר אור בעשרה ויצאו מקצתן גומרים ואומרים קדוש וברוך עד גאל ישראל. אבל אינו מתחיל לסדר י"ח ברכות בקול ולומר קדושה. תדע שכן הוא כי הירושלמי משים חלוק בין פריסת שמע לתפלה ובין תפלה לקריאת התורה למימרא דכל חדא וחדא מצוה באנפי נפשא היא. ואם התחילו לפרוס על שמע בעשרה ויצאו מקצתן גומרין לפרוס על שמע ואינו מתחייב לא בקדיש ולא בקריאת התורה אלא אם כן יהיו בעשרה.
<h2>דף מז:</h2>
ונשים ועבדים אינן משלימין לעשרה. קטן אם ראוי להשלים לעשרה אם לאו. יש אומרים שמותר להשלים לעשרה, ומסתייעי מהא דאמר רבי יהושע בן לוי בפרק שלשה שאכלו כאחת אע"פ שאמרו קטן המוטל בעריסה דהיינו אינו יודע למי מברכין ולמי מתפללין ולמי מזמנין אין מזמנין עליו, אבל עושין אותו סניף לעשרה דהיינו לברכת הזימון בשם בעשרה ולעשרה שמתפללין משום דבר שבקדושה. וגם בשם רבינו האיי גאון ז"ל מצאתי דקטן עולה למנין עשרה. ויש אומרים דקטן אינו משלים לעשרה כלל, לפי שלגבי דבר שבקדושה ומצוה בעינן [עשרה] דהיינו עדה. כדאמר (במדבר יד) עד מתי לעדה הרעה וגו', יצאו יהושע וכלב. ובמס' סופרים (בפרק טו) אין קטן עולה למנין ברכו וקדיש וקריאת התורה עד שיהא בן י"ג שנה, ואין בודקים באלו. ומנהגנו שלא להשלים קטן למנין עשרה כלל עד שיהא בן י"ג שנה ויום אחד.
אמר רבי יהושע בן לוי לעולם ישכים אדם להמנות מעשרה ראשונים שבבית הכנסת שאפילו מאה באים אחריו נוטל שכר כנגד כולם. ואמרו במדרש איכה רבי אחא אומר כל מי שמתפלל עם הצבור תפלתו נשמעת, למה הדבר דומה לעשרה בני אדם שעשו עטרה למלך ובא עני אחד ונתן חלקו ביניהם, מה המלך אומר מפני העני הזה איני לובש העטרה נלבשנה ומה דהיא היא, כך עשרה בני אדם צדיקים עומדין בבית הכנסת ורשע אחד ביניהם מה הקב"ה אומר מפני הרשע הזה איני מקבל את התפלה נקבלינה ומה דהיא היא, ורבנן אמרי כל מי שהוא מתפלל אחר הצבור מעשיו נפרטין, הדא הוא דכתיב (איכה ג) שתם תפלתי כתיב בשי"ן והוא לשון הפרדה והפרשה כמו (בראשית ל) וישת לו עדרים לבדו ולא שתם על צאן לבן.
<h2>דף מט:</h2>
וצריך לומר ברכו את ה' המבורך. שאינו מוציא את עצמו מן הכלל, והן עונין ברוך ה' המבורך לעולם ועד. שנאמר כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו.
